הנחיית nlp, מנחה nlp, מטפל nlp, סדנה להתפתחות, העצמה אישית, הנחייה בדמיון מודרך, טיפולים הוליסטים, שיאצ'ו באיזור המרכז, עמית לביא, מטפל הוליסטי, שיווק באינטרנט, nlpאימון ב אדוות - החיים המושלמים שלך, הנחיית nlp, טיפולים הוליסטים, הילינג באיזור המרכז, פסיכולוגיה רוחנית, סדנאות להתפתחות
*
*
*
*

הג'וגינג הראשון של חיי

02.03.2008 (12:48)
למה אני בן 34 ונראה כמו בן 22
אולי מהפרק אפשר להבין. ואולי לא..
מבולבלים????
גם אנחנו!.
 
 

עם אפרת עשיתי את הג'וגינג הראשון בחיי, היא הצילה את חיי פעם אחת לפני הרבה שנים שהיא הייתה  עוד קומונארית ואני הייתי חייל בטירונות יחידה בסיירת יעל. שחררו אותי כמעט על הזיות בגלל איזה משהו שהתנפח לי במרפק. הגעתי לאשקלון אם אני לא טועה והתקשרתי בטלפון ציבורי שעוד היה אז והיא הסבירה לי לאן להגיע ומשם לקחו אותי לבית חולים. נדמה לי שאבא שלי כבר הגיע. אבל אני לא אשכח משהו אחד בכל הסיפור אחרי שקמתי היו קמה רופאים שדברו רוסית וזה הלחיץ, מה יש לי צילוליטיס לא הבנתי והנה אפרת שואלת אותי מה אני אוהב?, ומביאה שתייה בפחית זה היה אורנג'. אני ממש זוכר את העזרה ואת הפנים היפות שלה.

אפרת גם לימדה אותי את השיר הראשון בחיי, תוכי יוסי, שמשום מה השאיר עלי איזה הילה שאני בינתיים מגלם את הגיבור בשיר די ביסודיות. מקווה שזה ישתנה מתישהו.

אני לא ידעתי מה הולך סביבי באותם הימים. הייתי גיבור בעל כורחי. כולם הסתכלו עלי אבל אני לא הבחנתי. היו שחלמו שאני אלמד מחשבים היו שחלמו שאני אהיה אומן גדול ויבטא את היצירתיות שלי. היו שקבלו ממני סתם השראה. זה די נחמד להיות בסביבתו של אדם שאינו מבחין כלל כי הוא חי. זה מקל את הלחץ על העין השטופה השזופה. כן, ממנה למדתי את השיר הראשון ועוד בגיטרה.

וזה לא נגמר כי בינתיים עוד היינו שבט בבני עקיבא. אז פתאום הייתה חתונה, כשאני הייתי כבר ביחס"פ מחסל יום אחרי יום בתהייה, בלי ידיעה בלי כלום. ואני בא לחתונה גיבור במדים שלא יודע על עצמו שום דבר. חתונה זה שלמות, זה מצב שאנשים מקבלים על עצמם התחיבות להיות יחד הם כבר יודעים משהו על עצמם על מה שהם רוצים לעשות על מי שהם. או שהם יודעים שאין צורך להמתין עוד עד שידעו משהו ומתחתנים מהסכמה שאין מי יודע מה לגלות הלאה מוטב השניים מן האחד. ככה או ככה. חוויות ההתאהבות הראשונה שלי היא לאפרת השכנה מכפר סבא שהגיעה מרמת גן- רמת חן ליתר דיוק, בזמן שחברי הטובים ביותר היו אודי זיו, גם הוא מרמת- חן כשאני הייתי בחברה הטובים ביותר בכיתות ז' וח'. למרות שבפועל הייתי חבר של נירה, אבל זה כבר סיפור אחר.

אני זוכר גם את השיט אבובים עם החברה בקיץ. ואני זוכר שם גם את אפרת אבל בכל זאת אני מרגיש כאילו לא התפתחתי עדיין, לא הייתי יכול בתקופת הזמן ההיא ששום דבר אמיתי שקורה למבוגרים יקרה לי. הייתי תינוק שנשבה. איך אפשר להבין את זה הרי אני גדל במשפחה טובה כיצד אני בגדר של נשבה, זאת חידת חיי. אבל המפלט שמצאתי אצל אפרת היה משפחה אחרת קיום שיש בו מילים קיום שיש בו רגשות קיום של אני אתה קיום שיש בו יצירתיות משחק ושעשוע. אני מחפש את אפרת בחיי במידה זו או אחרת.

אח"כ מגיעים ההזמנות לשבת, אז אני מגיע פעם שבת עם רננה פעם לבד. בניר עציון, בשבת שהם כאן בכפר סבא, הולכים לבקר את החברה לא?. אבל היום אני כבר לא מבקר. אני כבר רואה את עצמי. רואה איך אני נראה וזה מפריע לי לבא לבקר את החברה. אני יודע שאפשר אבל הרגשות הם כבר של מבוגר יותר. אני לא יכול להיות זה שלא מבין שהוא חי. זה לא רואה מה קורה אצלו. אני לא יכול לבוא סתם ככה. אבל אני כן אשמור על קשר. אני כן חלק מהחבורה אני כן.

אני מאותו מקום שהיא באה. מוסיקה ריפוי יצירתיות. אבל נולדתי למשפחה מגבילה שלא בכוונה. שם המוסיקה יכולה להתפתח כאן יותר קשה. כאן צריכים לנהל משא ומתן יומי על תשומת לב להישרדות לדיווחים. שם יש מאור פנים, שלא כדרך הטבע. משהו כאילו נגוע בהשראה. לזה אני מתגעגע על זה אני מצטער שלא הצלחתי עדיין לחדור לשום משפחה אחרת שתתן לי את הקן הרך הזה שאני כה זקוק לו לגדילה ולצמיחה אישית.

כמעט ו.., בפסח כל ההחמצות עולות. מאפרת, שסוכם שזה היה בגדר הבלתי אפשרי, כי היו כמה הורדות דחופות שהייתי צריך לעשות לפני כל צעד בחיי שלא אפשרו בכלל את ההסתברויות האלו, לתמר, שם כבר זה משהו אישי שכל לקרות לי ממש. וזה לא קרה.

אבל אני יודע מחוויות אלו שאני שייך למשפחה כזו שאין לה שם. משהו פתוח מלא אהבה. משהו טוב מתקשר עם עולם שמעבר מלא תוכן השראה ותקשורת. ואין לי את זה את החוויה הזו במשפחה שנולדתי לתוכה.

חברה זה דבר שאו שיש לך או שחסר. לי יש חברה מהעבר. זה דווקא די נחמד כשאתה לבד אתה יכול לחזור לעבר לעשות שינויים לחבר פינות וקצוות לרקום מצבים חדשים ולהרגיש דברים חזקים שאי אפשר להרגיש לאנשים היום בהווה. כאלו שאני מכיר מהיום ולא מאתמול.

 אז מי אני בכל הסיפור. סוג של אתגר קרת?, כותב סיפורים?, אני חושב שאני כבר יודע. ועם זאת מגלה כל הזמן מחדש עוד פינות עוד מצבים עוד חלקים. אני בלי אהבה שווה כלום. אני עם אהבה שווה הכול. אני קצת יוצר קצת הורס, קצת שמח וקצת עצוב. אני חי ויודע זאת יותר מתמיד וזה מה שחשוב. כולנו חיים, אבל האם אנו באמת שמים לב לכך?.

אפרת חיה בניר - עציון עם בעלה כבר למעלה מ-12 שנה, ומגדלת 3-4 ילדים, מטפלת במוסיקה. בעלה מרצה בבר אילן, יש לו אף דומה לשלי. רננה נשואה פעם שנייה, ועל סף פירוד פעם שנייה, גרה בטירת צבי, עוסקת בתיאטרון ויצירה. אני, לא נשוי עדיין פעם ראשונה, מעביר חוגי מוסיקה לילדים מנחה קבוצות, כותב מסיים לימודי הוראה והתחלתי ללמוד קורס בג'ון ברייס אולי משם תבוא הישועה.

הוספת תגובה
RSS Feed 
1 תגובות לכתבה
1. HiMQftwmZDAwyKyQ Grocery Coupons (משתמש/ת אנונימי/ת) 2012/01/03 17:50
חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש
מה הכי הייתי רוצה שיקרה בעולם?




לקישורים נוספים...

חברים

malkif (48)