הנחיית nlp, מנחה nlp, מטפל nlp, סדנה להתפתחות, העצמה אישית, הנחייה בדמיון מודרך, טיפולים הוליסטים, שיאצ'ו באיזור המרכז, עמית לביא, מטפל הוליסטי, שיווק באינטרנט, nlpאימון ב אדוות - החיים המושלמים שלך, הנחיית nlp, טיפולים הוליסטים, הילינג באיזור המרכז, פסיכולוגיה רוחנית, סדנאות להתפתחות
*
*
*
*

עמק הסיליקון

23.05.2006 (12:00)
"ואז אתה מגיע לדירה, נכנס לתוכה והפלא ופלא אתה מרגיש בחוץ, ברחוב עדיין, ..."
מקצת ממסעותי בארץ הקודש.
מי שחושב שתוכן זה עלול לפגוע בו בדרך כלשהי, בעיה שלו.
 

 

  1. לא, אני לא הולך לקחת איתי את אקדח הסיליקון המפורסם והנחוץ כל כך בארגז הכלים של המתגורר בשכונת ההדר והגאון – נחלאות. אקדח הסיליקון יישאר כאן לדייר הבא אני ממריא מכאן לקנדה. שם לא אזדקק יותר לאקדח סיליקון להצילי מכל צרה המתרגשת לבוא על הכיור, אמבטיה, מקלחת, חלון או שירותים.
  2. מאז שפרסמתי את הדירה שאני עוזב הוצפתי בשיחות שכמעט שבשו את זרימת חיי. ואולי אף שבשו במקצת. כי ללא קשר בשבוע האחרון היו לי שני כישלונות. אחת בקבלת החלטה והשנייה אתמול בבוקר אני עדיין בשלבי התאוששות ממנה. אך העניין לגבי פרסום המודעה הוא כזה. היו אלו שהתקשרו כשאנקת רחוב בפיהם ורחמי יצאו אליהם. קול ענות חלושה, לפעמים אפילו טעויות סמנטיות בתגובה שאחרי ה- 'לא אקטואלי' כמו בהצלחה?, תודה רבה?, המראות על לב נשבר ורצון כבר לשים את הראש על דיונה. אך היו גם תגובות מוזרות מאוד, כמובן בכולם היה ברקע הלהט לגור בנחלאות? – שכונה שקשה לקום בבוקר, שתיקה מביכה ממלאת את האזור , כל אדם שני בממוצע הוא מסכן שסיפורו אפילו לא נשמע למרחוק. אוספי בקבוקים בחבורה, פורטל איסוף הבקבוקים הראשון מסוגו שמי שנפשו לא יוצאת בראותו מראה מצער זה בדרכו לקפה לעוד איזה לגימת הנאה בקפה Y מחדד את אצלי את השאלה הבלתי נמנעת על המגורים כאן why?. ולקינוח היה איזה אחד שדרך ההתמודדות שלו אם תשובתי המנסה להיות רגישה "לא אקטואלי" הייתה מעניינת מאוד. בעודי שותק הוא השתלט על השיחה ודבר בטון תקיף והחלטי וסיכם במילים שזה "לא אקטואלי". אני נשארתי עם סימני שאלה ואם הרגשה מזופתת והזדהות כמה שהמצב של הדירות בירושלים יכול להרגיז את השועלים.
  3. יש כאן בשכונה תבנית של הסתברויות שאנשים חוזרים אליה יום יום להלן כמה תבניות שזיהיתי אצלי. אחד, אני מגיע, עדיין לא הסדרתי את תו החנייה אז אני מקיף מספר פעמים את מקום מגורי כמו חיית טרף שמסמנת את הטריטוריה שלה ואני מת מרעב עייף והכול כמובן, בינתיים לא מסתמנת שום חנייה, אז אני יוצא מהשכונה ויורד לכיוון גן סאקר ואז מתחיל להקיף את הלולאה של שני הצמתים שבגבולות גן סאק'ר, עד שמזל מאיר לי פנים ומישהו יוצא ומפנה חנייה ואני ברגע הופך להיות אזרח מאושר שמצא חנייה ליד שכונת נחלאות. אני יוצא גורר את עצמי עייף ורעב למקום מגורי, בדרך רואה שניים עד שלושה מסכנים מוכרים, נחמד לראות מישהו מוכר, עובר ליד שניים שמוכרים לי, צעירים, הם כמובן שבויים תחת השפעת האד של השתיקה המביכה אז לא נוצרת שום תקשורת. זה יותר חמור כאשר מדובר בכאלו מהביצה הדתית, יכולה להיווצר תקשורת שבסופה יישלח בך חץ מרירות או אמירה משונה כמו "אני לא מדברת עם בנים לאחרונה" או עוד כל מיני התמודדויות עם סוגיות שצריכות היו כבר להיות מאחורינו לפחות מבחינה סינכרונית של הגיל. ואז אתה מגיע לדירה, נכנס לתוכה והפלא ופלא אתה מרגיש בחוץ, ברחוב עדיין, וההסכמה על אווירת הנכאים חודרת מבעד לכל הסדקים שעדיין לא אטמת עם סיליקון. "להיות בפנים ולהרגיש בחוץ". יש עוד המון תבניות יש את האישה שגוררת את כל ביתה על הקביים הדו גלגליים שלה ותמיד תראה אותה במקומות מסוימים על פי איזה תבנית תנועה שהיא מקיימת. ותמיד תראה אותה כשאתה מתחיל לגלוש לרחמים עצמיים על כך שאתה לבד הולך עם שקיות כבדות וכל זה.
  4. פיתחתי כמה טכניקות התעלמות שרק גרמו לי יותר להתייחס בסופו של דבר לתופעות מוזרות בשכונה. אחת, כאשר אני רואה אנשים מוזרים אני מפעיל את ה"מתעלם האוטומטי", ואז אני חולף על פניהם כאילו לא היו וכמובן שהם מרגישים בכך, איכשהו, וזה נותן לי איזה שמחה לאיד לא ברורה ותחושה של צחוק ממלאת אותי שלא נפלתי שבי אחרי הקליפה והחיצוניות של המוזרות המשודרת מהם. שניים, כאשר בסיבובי החנייה אני רואה חנייה מתפנה ומישהו חונה אני אמור לעצמי "וואו, איזה אושר הוא מצא חנייה בשכונה- זכה" וכך אני מגחך את התהילה וההילה המזויפת שמרחפת על פני המתגוררים כאן. דיכאון מוסווה מאחורי יצירתיות ופריקיות. נערה בת 16 שמנהלת בלוג נמצאת בהתפתחות מתקדמת יותר מרוב האנשים כאן, גם ממני. כותב בלוג בגיל שיא של...אולי כרמל (דו'קטור בלוג) תסכים להכניס אותי למחקר שלה, אני סקפטי.. למבינים.
  5. על הכישלון. אתמול הייתי בראיון למוזיאון המדע, ובגלל טעויות מצטברות (כמו שכיחות מצטברת), לא באתי טוב לראיון וקפאתי כמו דג חשמל ליד מתקן המגנטיות והתנהגתי כמו מפגר פרפורי הדרכה יצאו ממני, כישרון על, ואני אוכל את הלב כבר יום וחצי, איך זה קרה?. פשוט ריחמתי עליהם כמו שאני מרחם על הרבה אנשים בלהיות עצמי ולשדר ביטחון עצמי, חופש ויצירתיות בלי פחד. אני מפסיק לרחם על אנשים מעכשיו, מי שמפחד מאושר, שמחה, ביטחון עצמי, שחרור וחופש שיתרחק או שיתמודד אני יותר לא דופק חשבון. את המתנות שיש לי לתת לעולם אני נותן ובלי פחד. התוצאה היא שעכשיו נותרתי מדען פיזיקת קוונטים סהרורי היכול רק לנאום בכיכר ציון לנוער שמסתובב ברחוב. מעצבן!!!.  
  6. לכמה מספרים אני אמור להגיע?, תמיד יש את הכותבים האלו, שהיום ניסיתי לפעול בתבניתם, שמחלקים את הכתוב למספרים. ניסיתי המון פעמים למצוא קשר בין הקטעים המחולקים וכלום, אין שום קשר זו סתם פיקציה או פוקצה, וואט אוור. אז מספר שש יהיה האחרון. וכמה סמלי, מספר שש הוא המספר שמסמל בית, שלווה, ביתיות, זוגיות ובזה התחלתי את הפוסט אני עובר לקנדה ועוזב את הנותרים בתבניות המוכרות יוצא להתחלה חדשה ומרגשת, ואני אגלה לכם משהו בשכונה כאן, ה-כולם ביחד, הבית כנסת שחוזר ופוצר שכל אחד משנה -every one) matters) וזורק כל מיני מילים גבוהות וסיסמאות בערבי שבתות לקהל המגוון .. (המוזר) שאוהבים אקשן, התרגשות וחוויה, בטוחני שלא עומד מאחורי זה כלום, והעדות לכך שאף אחד באמת לא שם לב אם מישהו נמצא או לא, האכפתיות היא יחסית.

      ומשהו רוחני לסיום, התנועות שלנו בעולם וההחלטות והמחשבות בעיקר משנות אותנו ומעלות     

      אותנו למקומות חדשים ולהתפתחות. ולכן ההקשבה צריכה להיות פנימה ומשם החוצה.

 

ללא מספר

 

עסקים ולדחוף קריירות קדימה:

מעכשיו אני רואה את עצמי מגיע רק בשביל לתת הרצאה או איזה חוג בית וכיוב, ובתשלום כמובן. והנה עולה לי תמונה של רונית עו"ד שהגיע לירושלים כי חשבה שזה יעשה לה טוב. שם במרכז הייתה מוערכת והכול וכאן כבר מסתובבת כמה זמן בתחושות של נסיגת קריירה ומנסה לפתור בעיות והרגשות שנוצרו במציאות המיוחדת של השכונה.

"הבעיות שלנו על פי רוב הן כמו האבק שאנו מעלים באמצעות הרגליים".

כמו בטבע, מים עומדים מסריחים בסוף. השכונה הזו עומדת, יש בה את היתרונות שלה ואני מסיים עם הכרת תודה ועוזב בשמחה לא מוצנעת למחוזות חדשים. אז יאלה בי, אני צריך לעזוב ספינת האם שלי הגיע.. "beem me up spock", המחקר הסתיים והתוצאות הם- "אכן תמונות קשות בגבולות אזור תו חנייה 3". בהצלחה לכולם.

וטיפ- אל תנהרו לנחלאות, הדירות יקרות, לא אטומות בעלי הבתים עבריינים אלימים לפעמים, וממש ללא בושה מעיזים לדרוש כאן 450$ על איזה מחסן מתפרק, האלו? איפה השכל? (להוציא את בעל הבית שלי ה- x שכל הנ"ל לא נוגע אליו). מקווה שדברי עזרו או תרמו למישהו אובססיבי שמחפש דירה בנחלאות. וליד השוק, זה לא כזה יתרון (ראה פרק: נחלאות ליד השוק - עאלק").

וכפי שציינתי אם אכתוב עוד פרק על השכונה אעזוב אותה אז הנה אני חותם את הפרק השלישי והאחרון כשהארגזים מחכים לי כבר בחוץ. ב"ה.
 
הוספת תגובה
RSS Feed 
חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש
מה הכי הייתי רוצה שיקרה בעולם?




לקישורים נוספים...

חברים

malkif (48)