הנחיית nlp, מנחה nlp, מטפל nlp, סדנה להתפתחות, העצמה אישית, הנחייה בדמיון מודרך, טיפולים הוליסטים, שיאצ'ו באיזור המרכז, עמית לביא, מטפל הוליסטי, שיווק באינטרנט, nlpאימון ב אדוות - החיים המושלמים שלך, הנחיית nlp, טיפולים הוליסטים, הילינג באיזור המרכז, פסיכולוגיה רוחנית, סדנאות להתפתחות
*
*
*
*

'קליאופטרה, הנחש הקדמון וסיבר סקס – מבט עתיק על מיניות בעידן המחשב'

01.05.2006 (12:00)

פרק ארוך במיוחד על אוניברסיטה לימודים וגן ילדים עם פרובוקציה בכותרת -- חומר למחשבה..

 

"פיל שבחדר – על מצבי שתיקה קולקטיביים", בטח אתם חושבים כמוני, נורא חכם.

 

ואכן לא פחות ולא יותר ולמרבה הפלא אף לא מפתיע שזהו שמו של כנס שיערך באוניברסיטה העברית, או שנערך כבר, מה זה משנה, בטח לא היה שם פיל אמיתי אז זה לא כזה מעניין גם ככה.

כמה שיחות וויכוחים למדניים חשובים ששמעתי ברחבי האוניברסיטה הנה דוגמא:

האם אני יותר אינטליגנטית מגבוהה?

האם אני יותר ירוקה מחכמה?

האם אני יכולה להגיד שאני יותר חכמה מגבוהה?

אז בלי לפגוע השאלה עצמה מעידה שאם כבר אז יותר גבוהה כי חכמה את לא.

הדבר היחיד שהסתקרנתי לגביו בציטוטי לשיחה שהתנהלה בקול ובאוויר הפתוח מעל גלי האתר,(זה מסביר את העייפות הרובצת על כולם שם וגם על כתבכם בשטח, הסטודנט האנרכיסט מהפליאדות), זה שהיא דיברה על איזה עבודה שהיא עובדת ומה שהיא עושה שם, בתור מחפש עבודות כרוני חיפשתי אולי אמצא בדבריה איזה כיוון מחשבה לעצמי.

אין זו אשמתה של הנכבדת זו אשמתה של ההשכלה הנהוגה באוניברסיטה שמגדלת אנשים ירוקים יותר מגבוהים?

האם מלפפון הוא יותר ירוק מארוך? כוס עמק, מה אכפת. כמה כסף, סליחה על החומריות , אפשר להשיג מהתובנה הזאת על מלפפון. לא בטוח שבכלל שאפשר לקנות מלפפון אחרי  הוצאות כספיות על לימודים שבמביאים לתובנות כאלו.

נדמה לי שרק מקצועות כמו ארכיאולוגיה אנתרופולוגיה והיסטוריה הם מקצועות מתאימים  ללימוד באוניברסיטה. הם ישנים אפילו יותר מהקוריקולום. וגם כאן אני טועה, כי המיקוד יהיה במחקר האקדמי ולא במיתוס ובחוויה שהארכיאולוגיה עצמה או היסטוריה או כל מדע אחר, שבעצם נובע מסקרנות שהייתה טמונה בנו בשחר ילדותינו, וטופחה עד שנהרסה כליל אצל סטודנטים באוניברסיטה, שנראים כאילו נמצאים תחת הפחדה והתעללות של התקופות האפלות של ימי הביניים ונבערות וחוסר חידוש נמצא בכל מקום. גם מסטיק שלועסים יותר מעשר דקות מאבד את הטעם.

לי יש חדשות לכולם,  החיים עצמם הנם חידה שמגלה את עצמה לכל אחד, ללא יוצא דופן, דרך הגוף שלו, דרך הנשימה שלו, דרך המחשבות שהוא מייצר ודרך הקשר שלו עם העולם ומעורבותו בחיים.

אין לזה שום קשר לאוניברסיטה. צריכים לפתח ראיה שרואה דרך המבנה הזה הקרוי מוסדות להשכלה גבוהה. אין מבנה לידע. ידע הוא דבר שזורם ומגלה קישורים חדשים כאשר מעורב בו החושב. כל השיטה אינה מערבת את החושב ולכן גם אינה מפרקת את המבנים הקיימים אצלו ומאלצת את החושב לפתח מבנים חדשים למרות שהיא מתיימרת לעשות כן.

למשל אם מישהו היה מוכן שאני אדבר באיזה קורס על הצופקברה, איזה חייזר תבוני מסוכן, צמרמורת הייתה אוחזת בכולם, בסוך סיפרתי עליו לחיילת במקום העבודה והיא מצאה סיבה לאמץ את המידע לתועלת (בלי להיכנס לפרטים). המטרה של החינוך בעיני דומה למטרה של השחקן והיא לרגש את התלמיד ולהדליק אותו על החיים ומכאן כבר הוא ינווט את עצמו הלאה למשמעות וחוויה בוגרת ביחס לעצמו, לחיים ולסביבה.

מה שאתה הוא מה שחשוב. זה אף אחד לא יכול ללמד זה עולה מבפנים. האתגר העומד בפני כל אחד הוא להפגיש את המיוחד שבו עם העולם. וזה דבר לא קל. הנה אני מנסה לעשות את זה ממש ברגעים אלו.

כמו היוזמות המדעיות לשלוח אותות לחלל ליצורים תבוניים הנמצאים שם באשר הם (האמנם?),

ולקבל תגובה. אז אני חושב שלפני או במקביל לכך שהולכים על מגה תקשורת, גם כאן בעולמנו אנו לא מתקשרים אחד עם השני דרך המיוחד שבנו דווקא.

זה אבסורד שדווקא המיוחד ביותר שבנו, הגרעין שממנו אנו עשויים הוא הנבער מחיינו ונעדר בפעילות היום יומית שלנו. כך, אני מרגיש על עצמי לפחות.

ראיתי באתר אינטרנט גאון נוסף שעולה בתקופת הגאוניות גניוס, שאנו נמצאים בפתחה. זמר אחד הקים עסק שנקרא שיר בעצמך, אנשים שרוצים להפיק שיר קליפ מתנה עושים זאת בעזרתו.

המשפט שתפס אותי של מי שהכינה קליפ לחתונה לבעלה    "..זו הייתה ההשקעה הקטנה ביותר עם האפקט הגדול ביותר באירוע". ביחס לסכומי העתק שמוציאים על צלם חתונה, להקה ועוד, כאן המזמין הוא היוצר שנותן את הגרעין של היצירה מתוכו עם כל הלב בהוצאה מינימאלית והשקעה זאת גורפת את כל הקופה. עיקרון פארטו, חבל על הזמן. זה לא התפאורה שיוצרת את החוויה אלה זאת הפעולה הקטנה שבאה מתוך כוחות הנפש המיוחדים של כל אחד ואחד שיכולה להפוך עולמות, לשנות חיי אנשים ולהשאיר אפקט וזיכרון חיובי שלא שוכחים כל החיים.  

אין מה לזכור מחיים עלובים. איך מרגשים את החיים היום יומיים את הרגע זאת שאלה שצריך לתת עליה את הדעת. בטוח לא ע"י לימודים באוניברסיטה וע"י התקדמות בתארים עד שלבסוף אפשר לקבל כרטיס כניסה להשתתף בכנס בשם, "פיל שבחדר- על מצבי שתיקה קולקטיביים". הלו, בשביל זה אתם חיים? .. אני רוצה להוסיף בהמשך המודעה כתוב, הכנס יכלול הצגת עבודות (לא מזכיר את הגן?), סדנאות ושולחנות עגולים... למה לא בנוסף, כיסאות מרובעים או עציצים מאונכים בשתי מילים סלחו לי- זיון שכל.

שם של כנס שאני הייתי מארגן, "אף אחד לא אינטליגנטי יותר ממלפפון- על הקפיטליזם במדינה דמוקרטית", שבו ידונו האם האליטות יותר ירוקות ממלפפון?.

פשוט נראה שכולנו לא עזבנו את הגן או את בית הספר היסודי עדיין. כולנו בבסיסנו רוצים בהכרה, בהקשבה ובתשומת לב, זה הכול וזה בסדר גמור. ההבדל בינינו לבין שחקנים הוא ששחקנים מודים בזה ולכן הם עובדים קשה בשביל לתת משהו לקהל, לרגש. ולא רק כדי להתעסק סביב התוצרים שלהם, הצגת עבודות וואו, סדנאות וואו, שהיחידים שבאמת רוצים להשתתף בהם הם המציגים עצמם, וסביב המעמד האקדמי שלהם והיוקרה עאלק שהם השיגו, זה הכול בולשיט. יוקרה זה משהו פנימי שאדם חש ללא כל הכרה חיצונית.

משהו יפה היום מקורס של מרצה חושב, בשבט באפריקה כדי להתמודד עם הצלחה, לאחר הישג של אחד מבני השבט בציד, כל הדרך לכפר יורדים עליו, חחח.. תראה מה תפסת זה כלום- תינוק אי אפשר להאכיל מזה, סתם היה לך מזל, לוזר וכיו'. זה אומר משהו כשאפשר לקחת את החיים לא כל כך ברצינות, שלא כמו אנשי אקדמיה, שאפילו בשעה שהם מהלכים לשירותים או סתם מסתובבים להם מתוחה על פניהם הבעה רצינית, כאילו מה עשית נתת הרצאה?  מה זה ביג דייל? הצלת חיים? מה נתת?

"קליאופטרה, הנחש הקדמון וסיבר סקס – מבט עתיק על מיניות בעידן המחשב". אני מתערב אתכם שיהיה כנס כזה מתישהו. דווקא שם מעניין לא? אני צריך לעבוד בזה להמציא שמות של כנסים.  

במשחק יש שילוב של הנאה של השחקן וניסיון ליצור הנאה וחוויה מרגשת בקהל. האם הצגת עבודת דוקטוראט רוצה אותו הדבר, התשובה היא לא!. כאן (אוניברסיטה), מדובר ברצונות של גן ילדים תראו אותי ומה עשיתי, שלא כמו בכל שוק מייצר אחר שרואה את עצמו כשירות ונתינה לקליינט.

כמו ההבדל בין דיבור לחשיבה, חשיבה קוראת בתוך האדם ודבור הוא חשיבה כדי ליצור קשר ותקשורת עם אחר.

בקיצור, כוס עמק. זה מה שיש לי להגיד. אין כלום באוניברסיטה, מלבד בירוקרטיה של מערכת איטית ולא יעילה חסרת חיוניות צמיחה ותועלת, בדר"כ, שנותנת תארים ותעודות שהמציאות מחייבת.

אהבה היא נקודת המוצא לכול. הבריאה היא הרצון של הבורא להטביע את עצמו בעולם. כפי שהרצון של אדם שהצליח לבקוע את הגרעין של האישיות שלו, הוא להעניק מעצמו לאחרים ללא שום אגו תארים יוקרות ומעמד.

יוקרות תפקידים וכל אלו יכולים להיות לא פסולים, כאשר הם אינם מהווים קביים לחוסר עמידה ופעולה מכוחות גרעיניים של האישיות הקורנות מאדם שהתעורר.

הכול בולשיט, כולנו הולכים לישון בסוף יום, רוצים חיים עם משמעות ואהבה, רוצים תשומת לב והכרה ואח"כ לפעמים אף רוצים להטביע את עצמנו על החברה לתועלת.   

מה שקורה בגן ממשיך כל החיים.

הנה עולה לי תמונה של ילדים משחקים בארגז חול, לא דואגים, מסביבם כמה דמויות מבוגרות ילדה יושבת בארגז החול לידה ילד חמוד , קוביות מפלסטיק מפוזרות סביבם, כמה ילדים משחקים מחוץ לארגז החול, הגננות מסתכלות על הילדים ברגש אימהי מלא אהבה ורוך הכול רגוע ומלא אהבה, פרס הנובל של אומן היה בתורת המשחקים. האם החיים בכללן הם לא משחק? לא כן? מה שמשתנה הוא רכיבי המשחק וזה הכול. אם כך, מדוע להזעיף פנים מדוע לא לחייך, לצחוק, לרצות תשומת לב, להתרגש, לבכות, לאהוב, לבכות וללכת לישון.

  

הוספת תגובה
RSS Feed 
4 תגובות לכתבה
4. כן אמת. אנונימי (משתמש/ת אנונימי/ת) 2006/05/01 23:47
3. מבריק שמעון (משתמש/ת אנונימי/ת) 2006/05/01 17:03
2. מבריק שמעון (משתמש/ת אנונימי/ת) 2006/05/01 17:03
1. מבריק ל"ת שמעון (משתמש/ת אנונימי/ת) 2006/05/01 17:02
חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש
מה הכי הייתי רוצה שיקרה בעולם?




לקישורים נוספים...

חברים

malkif (48)